<h1>סמ"ג עשין סימן צ"ו</h1>
<h2>דף מו.</h2>
כי הוא ראשית אונו, מכאן שהבכור לנחלה הוא הנולד ראשון לאב אפילו ילדה אמו כמה בנים לאדם אשר קודם לזה (ע"פ רמב"ם נחלות פ"ב ה"ט). הבא אחר נפלים אע"פ שיצא ראש הנפל כשהוא חי הבא אחריו בכור לנחלה אבל בן תשעה חדשים שיצא רוב ראשו חי הבא אחריו אינו בכור לנחלה (ע"פ רמב"ם שם ה"י). היו לו בנים בגיותו ונתגייר אין לו בכור לנחלה, אבל ישראל שהיה לו בן מן השפחה או מן הגויה הואיל ואינו קרוי בנו הבא לו אחריו מן הישראלית בכור לנחלה ונוטל פי שנים (רמב"ם שם הי"ב ומ"מ) כמו ששנינו בפרק יש בכור.
<h2>דף מז:</h2>
משום רבי ינאי אמרו שהבכור שנתערב עם אחד מן האחין ואין ידוע מי הוא הבכור משניהם אם הוכרו ולבסוף נתערבו כותבין הרשאה זה לזה ונוטלין חלק בכורה עם אחיהם ואם לא הוכרו כגון שנולדו במחבוא אין כותבים הרשאה ואין כאן חלק בכורה.
<h2>דף מח.</h2>
בפרק בית כור פוסק שהלכה כרב שאומר שני אחין שחלקו ובא להם אח ממדינת הים וכן שלשה אחין שחלקו ובא בעל חוב ונטל חלקו של אחד מהם אפילו נטל זה קרקע וזה כספים בטלה מחלוקת וחוזרים וחולקים השאר בשוה (לשון רמב"ם נחלות פ"י ה"א). אומר רבינו יעקב (גיטין מ"ח א' תד"ה אי ע"ש) דלא מטעם רב שסובר אחים שחלקו יורשים הם ויש ברירה פוסק כן אלא מטעם דכלקוחות באחריות הוו ולעולם אין ברירה. ופסק אביי בפרק אחרון דכתובות (ק"ט ב') כי מי שצוה בשעת מיתתו שיתנו לפלוני דקל או שדה מנכסיו וחלקו האחין ולא נתנו לפלוני כלום הרי המחלוקת בטלה, וכיצד עושין נותנין מה שצוה מורישן ואח"כ חוזרין וחולקין כבתחילה (לשון רמב"ם שם ה"ב).
<h2>דף נא:</h2>
פי שנים שאמרה תורה פי שני אחין שאם היו שם שלשה אחין ואחד מהם בכור רואין כאילו היו ארבעה אחין וחולקין הממון לארבעה זה נוטל שני חלקים והשנים נוטל כל אחד חלק אחד וכן אם היו שם חמשה אחין ואחד מהם בכור מחלקין הממון לששה חלקים הבכור נוטל שני חלקים והארבעה נוטלין כל אחד חלק אחד.
לו משפט הבכורה בכל אשר ימצא לו, ולא לה, מכאן שאין הבכור נוטל פי שנים בנכסי האם, ובכור ופשוט שירשו אמן חולקין בשוה בין שהיה בכור לנחלה בין שהיה בכור פטר רחם (ע"פ רמב"ם נחלות פ"ב ה"ח ומ"מ) וכן שנינו בפרק יש בכור הבכור נוטל פי שנים בנכסי האב ואין נוטל פי שנים בנכסי האם ואינו נוטל פי שנים בשבח ולא בראוי כבמוחזק ולא האשה בכתובתה ולא הבנות במזונותיהן ולא היבם.
בכל אשר ימצא לו, מכאן שאין הבכור נוטל פי שנים בנכסים הראויין לבא אחר מיתת אביהם אלא בנכסים המוחזקין שבאו לאביו ברשותו (ע"פ לשון רמב"ם נחלות פ"ג ה"א). לפיכך אמרינן בפרק יש בכור (בכורות נ"א ב'), שאין הבכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהם (ע"פ לשון רמב"ם שם ה"ד). ובפרק יש נוחלין (ב"ב קכ"ה ב') אמר רב פפא הלכתא, אין הבכור נוטל פי שנים במלוה אע"פ שהיא בשטר ואע"ג שגבו קרקע בחוב אביהם (לשון רמב"ם שם ה"ה). אמנם לגבי אשה חשבינן מלוה מוחזקת בפרק הכותב (כתובות פ"ד א') דתנן מי שמת והניח אשה ובעל חוב ויורשין והיה לו פקדון או מלוה ביד אחרים רבי טרפון אומר ינתנו לכושל שבהם, ומפרש רבי יוחנן לכתובת אשה משום חינה, רבי עקיבא אומר ינתנו ליורשין שכולם צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה, ואם לא שצריכה שבועה הייתה גובה אף לרבי עקיבא אבל לפי שצריכה שבועה גובין היורשין ושוב לא תגבה האשה מהן דהוו להו מטלטלין דיתמי ואם גבו קרקע היא חוזרת כבעל חוב וגובה אותה בשבועה, ואחר תקנת הגאונים שעשו מטלטלין כקרקע גובה אפילו מן המעות לדברי הכל וכן עמא דבר להגבות לנשים ממלוות בעליהן (ב"ב קכ"ה ב' תד"ה ואין) כן כתב רבינו יצחק בכתב ידו.
<h2>דף נב.</h2>
המיבם אשת אחיו נוטל בנכסי אביו שני חלקים חלקו וחלק אחיו כדאיתא ביבמות (כ"ד א') והיה הבכור מכאן שמצוה בגדול ליבם הרי לך שהכתוב קראו בכור, לפיכך אינו נוטל בראוי כבמוחזק וגם אינו נוטל בשבח ששבחו נכסים אחר מיתת אביו משעת מיתתו עד שעת חלוקתו עם אחיו בנכסי אביו (ע"פ רמב"ם נחלות פ"ג ה"ז). ובפרק קמא דבבא בתרא (י"ב ב') מסקינן הוויתו של יבם כבכור לענין שיטול פי שנים ואין חלוקתו כבכור, שאע"פ שהבכור נוטל שני חלקים שלו כאחד במיצר אחד אין היבם נוטל שני חלקים אלא בגורל ואם עלה הגורל בשני מקומות נוטלו בשני מקומות (ע"פ רמב"ם שם ה"ח).
<h2>דף נז.</h2>
בפרק בית כור פוסק שהלכה כרב שאומר שני אחין שחלקו ובא להם אח ממדינת הים וכן שלשה אחין שחלקו ובא בעל חוב ונטל חלקו של אחד מהם אפילו נטל זה קרקע וזה כספים בטלה מחלוקת וחוזרים וחולקים השאר בשוה (לשון רמב"ם נחלות פ"י ה"א). אומר רבינו יעקב (גיטין מ"ח א' תד"ה אי ע"ש) דלא מטעם רב שסובר אחים שחלקו יורשים הם ויש ברירה פוסק כן אלא מטעם דכלקוחות באחריות הוו ולעולם אין ברירה. ופסק אביי בפרק אחרון דכתובות (ק"ט ב') כי מי שצוה בשעת מיתתו שיתנו לפלוני דקל או שדה מנכסיו וחלקו האחין ולא נתנו לפלוני כלום הרי המחלוקת בטלה, וכיצד עושין נותנין מה שצוה מורישן ואח"כ חוזרין וחולקין כבתחילה (לשון רמב"ם שם ה"ב).
